מחבר: dishesaa_admin

  • פיצה מרגריטה

    פיצה מרגריטה

    • מקור: נאפולי, איטליה
    • זמן הכנה: 40 דקות + התפחה
    • מנות: 4 פיצות
    • רמת קושי: בינונית

    997
    השנה שבה המילה פיצה מופיעה לראשונה בכתב

    1889
    השנה של האגדה על המלכה מרגריטה

    2017
    אונסק״ו מכירה באמנות הפיצאיולו הנפוליטני

    הסיפור

    לפני שהייתה פיצה, היה לחם שטוח. עמים רבים סביב הים התיכון אפו בצק שטוח עם תוספות כבר בעת העתיקה. אבל המילה עצמה מופיעה לראשונה רק במאי 997, במסמך לטיני מהעיר גאאטה שבדרום איטליה: שוכר של נכס התחייב לתת לבישוף של העיר שתים-עשרה פיצות בחג המולד, ועוד שתים-עשרה בפסחא. מה בדיוק היה על הפיצות האלה? את זה המסמך כבר לא מספר.

    התפנית הגדולה הגיעה מאמריקה. העגבנייה הגיעה לאירופה באמצע המאה ה-16, ובנאפולי, אחת הערים הגדולות והצפופות באירופה, היא נחתה על הבצק. הפיצה הפכה לאוכל רחוב זול ופשוט שנמכר בדוכנים ובמאפיות, ורק בעשורים הראשונים של המאה ה-19 נפתחו בנאפולי הפיצריות הראשונות עם שולחנות.

    הפיצה הראשונה שתועדה בכתב הייתה תשלום שכירות: שתים-עשרה פיצות לבישוף, פעמיים בשנה.

    ואז מגיעה האגדה. ביוני 1889, כך מספרים, ביקרה בנאפולי המלכה מרגריטה מסבויה, והפיצאיולו רפאלה אספוזיטו הכין לכבודה פיצה בצבעי הדגל האיטלקי: עגבנייה אדומה, מוצרלה לבנה ובזיליקום ירוק. המלכה התלהבה, הפיצה קיבלה את שמה, ועד היום תלוי בפיצריה מכתב תודה מארמון המלוכה.

    הבעיה? מחקרים מאוחרים יותר ערערו על האגדה. האותנטיות של מכתב התודה מוטלת בספק, אף עיתון מאותה תקופה לא דיווח על הביקור, והסיפור והשם מרגריטה קודמו לראשונה רק בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20.

    מנאפולי יצאה הפיצה לעולם יחד עם המהגרים האיטלקים, ובסוף המאה ה-19 היא הגיעה לארצות הברית. ב-2017 הכירה אונסק״ו באמנות הפיצאיולו הנפוליטני כחלק מהמורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. שימו לב: לא בפיצה עצמה, אלא במלאכה של מי שמכין אותה.

    ציר הזמן

    • 997 המילה פיצה מופיעה לראשונה בכתב, במסמך מהעיר גאאטה.
    • המאה ה-16 העגבנייה מגיעה מאמריקה לאירופה.
    • 1692 מתפרסם בנאפולי מתכון לרוטב עגבניות, הראשון שידוע לנו באיטליה.
    • תחילת המאה ה-19 נפתחות בנאפולי הפיצריות הראשונות עם שולחנות.
    • 1889 לפי האגדה, פיצה מרגריטה נולדת לכבוד המלכה.
    • סוף המאה ה-19 מהגרים איטלקים מביאים את הפיצה לארצות הברית.
    • 2017 אונסק״ו מכירה באמנות הפיצאיולו הנפוליטני.

    מיתוס או אמת?

    לחצו על כרטיס כדי לגלות את התשובה.

    פיצה מרגריטה נולדה ב-1889 לכבוד המלכה

    כנראה אגדה. אין דיווח מאותה תקופה על הביקור, האותנטיות של מכתב התודה מוטלת בספק, והסיפור התפרסם רק בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20.

    אונסק״ו הכריזה על הפיצה כמורשת עולמית

    חצי אמת. ההכרה ניתנה ב-2017 לאמנות הפיצאיולו הנפוליטני, כלומר למלאכת ההכנה, ולא למאכל עצמו.

    על הפיצות הראשונות כבר היו עגבניות

    מיתוס. העגבנייה הגיעה לאירופה רק במאה ה-16, יותר מחמש מאות שנה אחרי שהמילה פיצה נכתבה לראשונה.

    הידעת? לפני שהמילה פיצה נקלטה באנגלית, דוברי אנגלית קראו לה tomato pie, כלומר פשטידת עגבניות. המילה pizza נכנסה לאנגלית רק בשנות ה-30 של המאה ה-20.

    מצרכים

    לבצק (4 כדורים)

    • 500 גרם קמח 00 או קמח לחם
    • 325 מ״ל מים קרים
    • 10 גרם מלח
    • 3 גרם שמרים יבשים

    לרוטב

    • 400 גרם עגבניות מרוסקות משומרות
    • ½ כפית מלח
    • 1 כף שמן זית

    לתוספות

    • 250 גרם מוצרלה טרייה
    • 8 עלי בזיליקום
    • שמן זית לזילוף
    • קמח סולת לפיזור

    אופן ההכנה

    1. בצק: מערבבים בקערה את הקמח והשמרים, מוסיפים את המים ולשים כ-2 דקות, עד שלא נשאר קמח יבש.
    2. מוסיפים את המלח ולשים 10 דקות, עד שהבצק חלק וגמיש.
    3. מכסים ומניחים לבצק לנוח שעתיים בטמפרטורת החדר.
    4. מחלקים ל-4 כדורים שווים, מניחים בקופסה משומנת קלות ומקררים 24 עד 48 שעות. ההתפחה האיטית במקרר נותנת לבצק טעם ובועות אוויר.
    5. שעתיים לפני האפייה מוציאים את הכדורים מהמקרר.
    6. מחממים את התנור לחום המקסימלי (250 עד 275 מעלות) עם אבן אפייה או תבנית הפוכה בפנים, לפחות 45 דקות.
    7. רוטב: מערבבים את העגבניות המרוסקות עם המלח ושמן הזית. לא מבשלים, הרוטב יתבשל בתנור.
    8. מותחים כדור בצק בידיים לעיגול של כ-28 ס״מ: לוחצים מהמרכז החוצה ומשאירים שוליים עבים. בלי מערוך, כדי לא להוציא את האוויר מהבצק.
    9. מורחים 3 עד 4 כפות רוטב, מפזרים מוצרלה קרועה ומחליקים את הפיצה על האבן החמה.
    10. אופים 7 עד 9 דקות, עד שהשוליים תפוחים ומנוקדים בכתמים כהים.
    11. מוציאים, מוסיפים בזיליקום טרי וזילוף שמן זית ומגישים מיד. חוזרים על התהליך עם שאר הכדורים.

    טיפ: מוצרלה טרייה מלאה בנוזלים. קורעים אותה לחתיכות 20 דקות מראש ומניחים במסננת, כדי שהפיצה לא תצא רטובה.

  • ספגטי פומודורו

    ספגטי פומודורו

    • מקור: סיציליה ונאפולי, איטליה
    • זמן הכנה: 30 דקות
    • מנות: 4
    • רמת קושי: קלה

    4,000
    שנה: הגיל של האטריות העתיקות ביותר שנמצאו, בסין

    1154
    תיעוד של ייצור פסטה מיובשת בסיציליה

    1279
    סל מקרוני בגנואה, 16 שנה לפני שמרקו פולו חזר

    הסיפור

    ב-2005 פרסמו חוקרים בכתב העת Nature ממצא מפתיע: קערה הפוכה מאתר לג׳יה שבצפון-מערב סין, ובתוכה אטריות דקות בנות כ-4,000 שנה, עשויות דוחן. אלה האטריות העתיקות ביותר שנמצאו. אבל אין הוכחה שהפסטה האיטלקית נולדה מהן, והדרך מסין לנאפולי ארוכה בהרבה.

    ויש גם הפתעה בעברית: המילה איטריות מופיעה כבר בתלמוד הירושלמי. לפי היסטוריון האוכל צ׳ארלס פרי, זה האזכור הברור הראשון במערב לאטריות מבושלות. מאותה מילה הגיעה האיטריה של העולם הערבי, ומשם הטריה, שם שבסיציליה עוד משתמשים בו לספגטי.

    הפסטה הייתה בגנואה 16 שנה לפני שמרקו פולו חזר מסין.

    ב-1154 כתב הגאוגרף הערבי אל-אידריסי, שעבד בחצר המלך הנורמני רוג׳ר השני, על העיירה טרביה שליד פלרמו: מים זורמים, טחנות ושדות, וייצור של פסטה מיובשת בכמויות כאלה שהיא נשלחה באוניות לאזורים שונים לאורך הים התיכון. זה אחד התיעודים הראשונים לתעשיית פסטה.

    ומה עם מרקו פולו? הוא חזר מסין ב-1295, אבל כבר ב-1279 רשם נוטריון בגנואה את רכושו של חייל בשם פונציו בסטונה, ובו סל מלא מקרוני. האגדה שמרקו פולו הביא את הפסטה מסין התפרסמה בעיקר ב-1929, דרך כתב העת של יצרני הפסטה האמריקאים, The Macaroni Journal, שסיפר על מלח מהצוות של מרקו פולו שגילה את הפסטה.

    בנאפולי של המאה ה-17 הפך המקרוני לאוכל הרחוב של העיר, והנפוליטנים קיבלו את הכינוי אוכלי המקרוני. אחר כך הגיעה העגבנייה: המתכון הראשון לפסטה ברוטב עגבניות מיוחס לשף הרומאי פרנצ׳סקו לאונרדי, שפרסם ב-1790 את ספרו L’Apicio moderno, ובשנות ה-30 של המאה ה-19 תיעד הדוכס הנפוליטני איפוליטו קוואלקנטי ורמיצ׳לי עם עגבניות, המנה שאנחנו מכינים כאן.

    ציר הזמן

    • לפני 4,000 שנה אטריות דוחן בסין, הממצא העתיק ביותר.
    • סביב שנת 400 המילה איטריות מופיעה בתלמוד הירושלמי.
    • 1154 אל-אידריסי מתעד ייצור פסטה מיובשת בטרביה שבסיציליה.
    • 1279 סל מקרוני ברשימת רכוש בגנואה.
    • 1295 מרקו פולו חוזר מסין.
    • המאה ה-17 המקרוני הופך לאוכל הרחוב של נאפולי.
    • 1790 פרנצ׳סקו לאונרדי מפרסם מתכון לרוטב עגבניות לפסטה.
    • המאה ה-19 איפוליטו קוואלקנטי מתעד בנאפולי ורמיצ׳לי עם עגבניות.
    • 1929 כתב עת אמריקאי מפיץ את האגדה על מרקו פולו.

    מיתוס או אמת?

    לחצו על כרטיס כדי לגלות את התשובה.

    מרקו פולו הביא את הפסטה מסין

    מיתוס. פסטה תועדה בסיציליה כבר ב-1154 ובגנואה ב-1279, לפני שמרקו פולו חזר מסין ב-1295.

    את הפסטה המציאו בסין

    לא בדיוק. האטריות העתיקות ביותר שנמצאו הן אכן מסין, אבל אין הוכחה שהפסטה האיטלקית התפתחה מהן. לפסטה של הים התיכון יש שורשים משלה.

    ספגטי ברוטב עגבניות היא מנה עתיקה

    מיתוס. העגבנייה הגיעה לאירופה רק במאה ה-16, והמתכונים הראשונים לפסטה עם עגבניות מופיעים רק בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19.

    הידעת? ספגטי פירושו חוטים קטנים. השם בא מהמילה האיטלקית spago, שפירושה חוט.

    מצרכים

    • 400 גרם ספגטי
    • 800 גרם עגבניות שלמות משומרות
    • 4 כפות שמן זית
    • 3 שיני שום, פרוסות דק
    • 1 כפית מלח
    • 1 קורט פתיתי צ׳ילי (לא חובה)
    • 10 עלי בזיליקום
    • 40 גרם פרמזן מגורר להגשה
    • מלח גס למי הבישול

    אופן ההכנה

    1. מרתיחים סיר גדול של מים עם מלח גס. המים צריכים להיות מלוחים כמו מי ים.
    2. בינתיים מחממים במחבת רחבה את שמן הזית על אש בינונית, מוסיפים את השום ומטגנים כ-2 דקות, עד שהוא מזהיב קלות.
    3. מוסיפים את העגבניות, מועכים אותן בכף, מתבלים במלח ובצ׳ילי ומבשלים 20 דקות על אש בינונית-נמוכה, עד שהרוטב מסמיך.
    4. מבשלים את הספגטי לפי הזמן שעל האריזה, פחות דקה אחת.
    5. שומרים כוס ממי הבישול, מסננים ומעבירים את הספגטי ישר למחבת עם הרוטב.
    6. מערבבים על אש גבוהה כ-2 דקות ומוסיפים מעט ממי הבישול, עד שהרוטב מבריק ונצמד לפסטה.
    7. מכבים את האש, קורעים פנימה את הבזיליקום ומגישים עם פרמזן וזילוף שמן זית.

    טיפ: מי הבישול של הפסטה עשירים בעמילן. כמה כפות מהם הופכות את הרוטב לקטיפתי ומחברות אותו לפסטה.

  • ארנצ׳יני

    ארנצ׳יני

    • מקור: סיציליה, איטליה
    • זמן הכנה: שעה וחצי + קירור
    • מנות: 12 ארנצ׳יני
    • רמת קושי: בינונית

    1857
    האזכור הכתוב הראשון של ארנצ׳ינו. אז הוא היה מתוק!

    13
    בדצמבר: יום סנטה לוצ׳יה, יום הארנצ׳ינה של פלרמו

    3,000,000
    ארנצ׳ינות ביום אחד בפלרמו והסביבה, לפי הערכה מ-2024

    הסיפור

    השם אומר הכול: ארנצ׳ינו פירושו בערך תפוז קטן. זה כדור אורז זהוב, ממולא, מצופה בפירורי לחם ומטוגן, שנראה ממש כמו תפוז קטן. את האורז, את הזעפרן וגם את התפוזים הביאו לסיציליה הערבים, ששלטו באי מהמאה ה-9 עד המאה ה-11, ולכן מקובל לקשור את המנה לתקופה הזאת.

    אבל כאן מגיעה ההפתעה. האזכור הכתוב הראשון של המילה מופיע רק ב-1857, במילון הסיציליאני-איטלקי של ג׳וזפה ביונדי, ושם ארנצ׳ינו מוגדר כמאכל מתוק של אורז בצורת תפוז. כלומר, קינוח. ב-1868 מילון אחר כבר מקשר אותו לקרוקטים מלוחים. לכן האקדמיה דלה קרוסקה, הסמכות החשובה של השפה האיטלקית, מעריכה שייתכן שהמנה כמו שאנחנו מכירים אותה נולדה רק במחצית השנייה של המאה ה-19.

    המילון הראשון שהזכיר ארנצ׳ינו תיאר אותו כקינוח.

    ואז יש את מלחמת השם. בפלרמו ובמערב סיציליה אומרים ארנצ׳ינה, בלשון נקבה, והיא עגולה כמו תפוז. בקטניה ובמזרח האי אומרים ארנצ׳ינו, בלשון זכר, ולעיתים קרובות הוא בצורת קונוס, יש אומרים בהשראת הר הגעש אטנה. האקדמיה דלה קרוסקה פסקה ששתי הצורות נכונות.

    ובכל 13 בדצמבר, יום סנטה לוצ׳יה, פלרמו מוותרת על לחם ועל פסטה ואוכלת ארנצ׳ינה וקוצ׳יה. לפי המסורת, ב-13 בדצמבר 1646, בזמן רעב קשה, נכנסה לנמל פלרמו אונייה עמוסה חיטה. האנשים היו רעבים מכדי לטחון אותה לקמח, אז הם פשוט בישלו את הגרעינים. כך נולדה הקוצ׳יה, מנה מתוקה של חיטה מבושלת, ומאז ביום הזה לא אוכלים מאכלי קמח.

    ציר הזמן

    • 827–1091 שלטון ערבי בסיציליה. לאי מגיעים האורז, הזעפרן והתפוזים.
    • 1646 לפי המסורת, אונייה עמוסה חיטה מצילה את פלרמו מרעב ב-13 בדצמבר.
    • 1857 המילה ארנצ׳ינו מופיעה לראשונה במילון, כשם של מאכל מתוק.
    • 1868 מילון אחר כבר מקשר אותו לקרוקטים מלוחים.
    • 1894 ארנצ׳ינה בלשון נקבה מופיעה ברומן I Viceré של פדריקו דה רוברטו.
    • 1942 ארנצ׳ינו נכנס לראשונה למילון איטלקי.
    • היום האקדמיה דלה קרוסקה: שתי הצורות נכונות.

    מיתוס או אמת?

    לחצו על כרטיס כדי לגלות את התשובה.

    הערבים המציאו את הארנצ׳יני במאה ה-10

    לא מוכח. האורז והזעפרן אכן הגיעו לסיציליה בתקופה הערבית, אבל האזכור הכתוב הראשון של המנה הוא מ-1857, ואז היא בכלל הייתה מתוקה.

    רק אחת הצורות נכונה: ארנצ׳ינו או ארנצ׳ינה

    מיתוס. האקדמיה דלה קרוסקה קבעה ששתי הצורות נכונות. בפלרמו אומרים ארנצ׳ינה, ובקטניה ארנצ׳ינו.

    ארנצ׳יני תמיד היו מאכל מלוח

    מיתוס. במילון של 1857 ארנצ׳ינו מוגדר כמאכל מתוק של אורז, וגם היום יש בסיציליה גרסאות מתוקות, למשל עם שוקולד.

    הידעת? האקדמיה דלה קרוסקה סיימה את הפסיקה שלה בבדיחה: זכר או נקבה, מחודד או עגול, זה תמיד סוף העולם. כלומר: מדהים.

    מצרכים

    לאורז

    • 500 גרם אורז עגול לריזוטו (ארבוריו)
    • 1.2 ליטר ציר ירקות חם
    • ¼ כפית חוטי זעפרן
    • 40 גרם חמאה
    • 60 גרם פרמזן מגורר
    • 1 כפית מלח

    למילוי

    • 150 גרם מוצרלה, בקוביות קטנות
    • 150 גרם אפונה קפואה
    • ½ בצל קטן, קצוץ דק
    • 1 כף שמן זית
    • מלח ופלפל לפי הטעם

    לציפוי ולטיגון

    • 150 גרם קמח
    • 250 מ״ל מים
    • 200 גרם פירורי לחם
    • 1 ליטר שמן לטיגון עמוק

    אופן ההכנה

    1. ממיסים את הזעפרן בכוס מהציר החם.
    2. מביאים את שאר הציר לרתיחה עם המלח, מוסיפים את האורז ואת ציר הזעפרן ומבשלים על אש נמוכה כ-15 דקות, כמעט בלי לערבב, עד שהנוזלים נספגים.
    3. מכבים את האש ומערבבים פנימה את החמאה והפרמזן.
    4. שופכים את האורז לתבנית רחבה, מיישרים ומצננים לגמרי, לפחות שעה. אורז חם לא יחזיק צורה.
    5. בינתיים מטגנים את הבצל בשמן הזית כ-5 דקות, מוסיפים את האפונה ומבשלים עוד 5 דקות. מתבלים במלח ופלפל ומצננים.
    6. מרטיבים את הידיים, לוקחים חופן אורז (כ-80 גרם), משטחים בכף היד ויוצרים גומה במרכז.
    7. ממלאים בכפית אפונה ובקובייה של מוצרלה, סוגרים באורז ומגלגלים לכדור. לסגנון קטניה מחדדים את החלק העליון לקונוס.
    8. מערבבים את הקמח והמים לבלילה חלקה. טובלים כל כדור בבלילה ואחר כך מגלגלים בפירורי הלחם.
    9. מחממים את השמן בסיר עמוק, מלא עד שליש לכל היותר, ל-170 מעלות. מטגנים 2 עד 3 כדורים בכל פעם, כ-5 דקות, עד שהם זהובים, ומוציאים לנייר סופג.
    10. מגישים חם, כשהמוצרלה עוד נמתחת.

    טיפ: אפשר להכין את הכדורים יום מראש ולשמור במקרר לפני הטיגון. ככה הם גם מחזיקים צורה טוב יותר.